נהון ואח' נ' עו"ד אנגלנדר צבי-כונס נכסים ואח'

פסק דין

בפניי תביעה כספית לתשלום סך של 450,617 ₪.

רקע עובדתי ;

נתבע מס' 2 ( להלן "אברהם") ונתבעת מס' 3 ( להלן "חווה") היו נשואים זה לזו החל משנת 1992, ובשנת 2000 רכשו את המשק במושב בצת, הידוע כגוש:18326, חלקה 13 (להלן:"המשק החקלאי" או "הנכס"). בני הזוג חיו בנכס יחד עם שלושת ילדיהם, בנו בו שלוש יחידות אירוח כפרי (להלן:"צימרים").

חווה עזבה את הנכס, בעקבות סכסוך שהתגלע בינה לבין בעלה ( אברהם ) וזאת בשנת 2004 ובין הצדדים החל להתנהל הליך בעניין הרכוש המשותף לרבות פירוק שיתוף ברכוש המשותף, שהתנהל בפני ביהמ"ש לענייני משפחה בחיפה, במסגרת תמ"ש 1151/05 (להלן:"הליך פירוק השיתוף") והליך גירושין שהתנהל בביה"ד הרבני בחיפה.

ביהמ"ש לענייני משפחה מינה במסגרת הליך פירוק השיתוף את עו"ד אנגלנדר צבי מעפולה (להלן:"נתבע 1" או "עו"ד אנגלנדר" או "הכונס"), לשמש ככונס נכסים לצורך מכירת המשק החקלאי.

במסגרת הליך פירוק השיתוף בין הצדדים מונה השמאי ברלינר דן למתן חוות דעת לתיק ביהמ"ש וזה ערך אותה והגישה ביום 16.1.06 כאשר ביקורו במקום היה ביום 21.9.05 (ביקור ללא כניסה לחלק המקורי של בית המגורים ולא לצימרים).(נספחים ג1 לכתב התביעה).

במסגרת הליכי הכינוס פירסם הכונס הזמנה להציע הצעות למכירת הנכס וביום 5.4.06 חתמו התובעים ונתבע 1 על הסכם רכישת זכויות החכירה בנכס (להלן:"ההסכם") בתמורה לתשלום סך של 502,000 דולר ארה"ב (העתק מההסכם צורף לתצהיר התובע כנספח א', התצהיר מסומן ת/7). זאת לאחר שערכו התובעים יחד עם אביה של התובעת 2 וכונס הנכסים, סיור בנכס ביום 26.3.06 והתרשמו ממצבו הפיסי של הנכס.

ההסכם קיבל אישור של ביהמ"ש לענייני משפחה וביהמ"ש הורה על מסירת הנכס לידי התובעים, הנתבעים קיבלו את החזקה בנכס ביום 16.10.04 וגילו כי מהנכס הוצאו מיטלטלין רבים (כולל הוצאת מזגנים וכיורי אבן) וכן גילו כי המכולה שהוצבה בנכס נעלמה ובגין כך הם תובעים את עו"ד אנגלנדר (נתבע 1) ואת חווה ואברהם חורש (נתבעים 1 ו-2) בעילה של הפרת חוזה ורשלנות.

טענות התובעים;

התובעים טוענים כי הנכס נמסר להם באיחור של 16 ימים מהמועד בו הורה ביהמ"ש לענייני משפחה בחיפה על מסירת החזקה בנכס, זאת מבלי שהם קיבלו את המפתחות למבנים הקיימים בנכס והם נאלצו להחליף את המנעולים לדלתות המבנים ולהתקין מנעולים חדשים בגינם הם מבקשים פיצוי.

התובעים טוענים כי בכניסתם לנכס גילו לתדהמתם כי המבנים בנכס רוקנו מתוכנם והמכולה שהיתה בנכס נעלמה, והגינה שהיתה בו נהרסה והכל בניגוד למה שסוכם בסעיף 15 להסכם הקובע כי הם יקבלו את הנכס במצב כפי שהיה ביום חתימת ההסכם וכפי שמצאו אותו בסיור שערכו במקום, יחד עם הכונס, ביום 26.3.06.

התובעים טוענים כי הכונס פעל ברשלנות עת לא השגיח על הנכס בתקופה שבין יום הסיור ועד למסירתו לידי התובעים, ולא הזהיר את נתבעים 2 ו- 3 לבל יפגעו בנכס ולא מסר את הנכס בזמן ולא עדכן אותם כי עליהם לשלם לאגודה סך של 5,000 $ לצורך רישומם כחברי, מעשיו ומחדליו אלו גרמו להם נזקים כספיים אדירים כפי המפורט בחוות הדעת שצורפו לתביעה בנוסף לעוגמת נפש.

התובעים טוענים כי נתבעים 2 ו- 3 הפרו את ההסכם בכך שהסבו הם ו/או מי מטעמם נזקים כבדים לנכס, ובזזו רכוש שאינו שייך להם ובכך גרמו לתובעים נזקים כספים ונפשיים גדולים.

טענות נתבע 1;

הכונס טוען כי ע"פ ההסכם ההתחייבות הינה להעביר נכס ע"פ הגדרתו בסעיף 4 להסכם משמעות הדבר הינה העברת נכס ללא מיטלטלין, והתמורה ששולמה על ידי התובעים הינה עבור העברת זכויות חכירה בנכס בלבד.

הכונס טוען כי מי שהיה אמור לשמור על הנכס הינו נתבעים 2 ו- 3 בלבד ולא הוא. התובעים התחייבו בהסכם לקנות את הנכס כפי שהוא במצבו הפיזי כפי שהיה ביום הסיור והם ויתרו בהסכם על כל טענה כלפי הכונס בעניין זה. כל נזק שנגרם, אם זה בהוצאת דברים מהנכס או אי שמירת הגינון הינו באחריות נתבעים 2 ו- 3 (או 2 בלבד מאחר וחווה עזבה את הנכס כבר ב- 2004).

הכונס טוען כי האיחור במסירת הנכס לא נבע ממחדליו, כפי שמפורט במכתב שנשלח לו מב"כ נתבע 2 ביום 11.10.06 הנכס אמור היה להיות מפונה ביום 13.10.06. ( המכתב סומן כנספח ה' וצורף לכתב ההגנה של נתבע 1) והוא מסר אותו יומיים אחרי הפינוי לידי התובעים.

הכונס טוען כי ההסכם קובע שהאחריות להתקבל לאגודה הינה באחריות התובעים ולכן הדרישה לחייבו בסכום החברות דינה להידחות. הכונס טוען כי חוות הדעת שצורפו מוגזמות ומופרזות, חוות דעתו של מר גדעון קרול אינה חוות דעת מומחה ועל כן יש להוציאה מהתיק ואילו בין חוות דעת השמאי ברלינר לבין מסירת הנכס אין קשר.

נתבע 1 טוען כי הוא לא היה חייב ליידע את התובעים בדבר פרטי המיטלטלין ששייכם לנתבעים 2 ו- 3 מאחר והוא מכר נכס ולא תכולה. מה גם שנתבע 2 התרשל עת לא צירפו להליך חלוקת הרכוש בין הנתבעים 2 ו- 3.